<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קע"ה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שאלה לבאר מה שכתב רש"י בסוף שמיני [ויקרא י"א], בין הטמא ובין הטהור וגו' בין שנולד סימני טריפה כשרה בין שנולד סימני טריפה פסולה. תשובה מה שכתב רש"י ז"ל ברייתא היא שנויה בתורת כהנים [שמיני פי"ב] וכך היא שנויה שם, להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין פרה לחמור אין צריך שמפורשים ועומדים הם אלא להבדיל בין הטמא לך לטהור לך בין שנשחט חציו של קנה לנשחט רובו וכמה בין חציו לרובו כחוט השערה, כלומר שלא אמרה תורה כאן להבדיל בין הבהמות הטהורות כפרה וכשב לטמאה כחמור וכיוצא בו, אלא במינין הטהורים ממש דבר הכתוב להבדיל ביניהם כפי המקרים שיארעו להם, בין שנשחט חציו של סימן לנשחט רובו, שאם לא נשחט אלא חציו הרי היא טמאה לך ואם נשחט יתר מחציו ואפילו כחוט השערה הרי היא טהורה. ואחר כך חזר ופירש מה שכתב בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, שגם היא לא במינין המותרים והאסורים קאמר, שאף הם מפורשים ועומדים, אלא להבדיל ביניהם לפי המקרים שיארעו להם, ומה הם המקרים מקרי הטריפות שיש מהם אסורים ויש מהם מותרים, כיצד ניקב קרום של מוח העליון לבדו כשירה שעדיין היא חיה, ואם ניקבו שניהם פסולה שאינה חיה כדקיימא לן [מ"ב ע"א] טריפה אינה חיה. ויש טרפיות שאנו רואים שמתה מחמתה ואפילו הכי כשירה, כמו שאמר [נ"ד ע"א] והא חזינן דמחו בכוליא וקטלי, ופרקינן גמירי דאי מבדרי לה סמני חיה. ולפיכך אמרה תורה לדקדק ולהבדיל בין הטריפות שיש להם תקנה בבירור סמנים וכיוצא בזה, זהו פירושו ואין בו שום ספק. ולדעת תנא דבי רבי ישמעאל [מ"ב ע"א] דסבירא ליה דטריפה חיה אלא ששמנה עשרה טרפיות למד הקב"ה בסיני, כל שכן שפירש שפיר, והכי קאמר רחמנא להבדיל בין החיה הנאכלת ובין מי שהיה כמוה ואינה נאכלת. ואני רואה שספק אתכם בזה מפני שאמר בין שנולדו בה סימני טריפה כשירה. ואין ענין שתהיו צריכים לעמוד עליהם, שלא אמרו שתהיה טרפה ממש, אלא שנולדו בה סימנים שאנו צריכים לעיין עליהם אם תטרף בהם. וגדולה מזו אמרו [מ"ד ע"ב] רבא אכשיר טריפה וזבן מינה, ואם טריפה היתה איך התירה, אלא הכי קאמר רבא שרא בהמה שהיתה מסופקת בטריפה. ובלשון אחר מפורש יותר והיא שנויה כדתנא דבי רבי ישמעאל ומייתי לה ריש פרק אלו טריפות, דאמר התם למאן דאמר טריפה חיה טריפה מנ"ל כלומר הטריפות האסורים מנ"ל, נפקא ליה מדרבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפיות שנאמרו לו למשה מסיני, כלומר אף על פי שאלו ואלו אפשר לחיות הבדל ביניהם אלו לאיסור ואלו להיתר כמו שנצטוה משה ונאמרו לו בסיני וזה מפורש דבר ברור הוא.
